"...ש. כתנועה אסלאמית, האם אינך רואה סתירה עקרונית בין הכנסת לבין אמונתכם הדתית?
ת. לא... פנייתנו אל הכנסת לא באה מתוך עיקרון, אלא מתוך הנסיבות והמציאות. [התנועה האסלאמית] היא תנועה חברתית וציבורית שבאה לכנסת במטרה לשרת את האנשים...
ש. האם פרלמנט ציוני אינו סותר את האסלאם?
ת. בנסיבות מסוימות, כמו אלה שאנו חיים בהן, אין סתירה. זהו עניין של פוליטיקה ולא של אמונה, זו הפעלת שיקול דעת... נקודת המוצא שלנו היא הבנתנו את סיפור חיי הנביא מחמד, אללה יברך אותו (כלומר: אנו פועלים כפי שהנביא מוחמד היה פועל, לפי הבנתנו - העורך). הוא הפוליטיקאי הראשון, והוא קבע שאין סתירה – האמונה קבועה והפוליטיקה משתנה, כפי שקרה בהסכם חודייביה. האסלאם מאמין בשלבים ובהדרגה, ובייחודיות של המצב שאנו חיים אותו.
ש. כאיש האסלאם הפוליטי, אתה מאמין בהכרחיות של הקמת מדינה אסלאמית, או משטר אסלאמי בפלסטין ובמולדת הערבית והאסלאמית?
ת. אני מאמין בהכרחיות של שיבת הח'ליפות האסלאמית, ואני מאמין כי זה הפתרון האידיאלי למצב החולשה והקריסה וההתפרקות שממנו סובלים הערבים והמוסלמים.  איננו מדברים כאן בהכרח על ישראל, אך אני סבור שזה אינטרס של היהודים עצמם שתהיה ח'ליפות אסלאמית, כי תור הזהב שלהם כיהודים היה במסגרת הח'ליפות האסלאמית. 
ש. מה המסקנה שלך מהנכבה של עמנו...?
ת. ...בראייתנו, הנכבה היא תוצאה של חולשה והתמוטטות הגוף האסלאמי הכללי. לפיכך עלינו לא להסתגר בעצמנו, ולחזק את הגוף ואת היישות האסלאמית.
ש. מה יהיה עם ישראל במצב הזה?
ת. ישראל צריכה להיות כלולה במסגרת המדינה האסלאמית הגדולה. אנו איננו נגד היהודים, אלא נגד התנועה הציונית ורעיונותיה הגזעניים. אך אל לנו לשכוח את אחריותנו ואת גורמי הנכבה. ...

["ירושלים ואל-אקצא בסכנה"]

ש. האם עשית משהו מסוים בנוגע ל[מסגד] אל-אקצא?
ת. כמובן, הלכתי לשם ופגשתי את האחראים על ההקדש ואת המופתי. חובתנו כחברי כנסת לעשות זאת. המעשה הפוליטי הרשמי משלים את הפעולה העממית בשטח... באמצעות הכנסת אני אמרתי כי אל-אקצא הוא זכות שלנו כמוסלמים... 
ש. השייח' אבראהים [צרצור, ראש התנועה האסלאמית הדרומית] אמר כי מעשי השייח' ראאד [סלאח] פוגעים באל-אקצא ובמוסלמים...?
ת. לא שמעתי כך ממנו. בשיחה הוא הבהיר שיש מספר דרכים לשרת את אל-אקצא ולהגן עליו. בהמשך, עלינו לנצל את האזרחות המופחתת והמוגבלת שלנו, אך עלינו לנצל כל פרצה, וזה מה שאנו עושים בכנסת.
ש. האם משמעות הדבר שהמאבק צריך להיות שליו ובדרכי שלום?
ת. כלל וכלל לא, אני אומר: כל אחד משלים את האחר, ואל לנו לוותר על אף אחת מהדרכים. אנו תנועה עממית המונית לפני הכנסת. הכנסת אינה חלופה, ואינה עניין עקרוני מבחינתנו. אם נעריך את עבודתנו בכנסת ויתברר שאיננו משרתים את הסוגיות שאנו רוצים, יתכן שנצא מהכנסת. אינני מדבר רק על מאבקנו בעניין אל-אקצא, אלא גם בנושא קרקעות לבנייה, והאסירים. ...
ש. אתם מסכימים עם הפלג הצפוני כי [מסגד] אל-אקצא בסכנה?
ת. כמובן שאל-אקצא בסכנה, ועלינו לראות את אל-אקצא כחלק מירושלים ומה שקורה בה. היום יש ייהוד של ירושלים, ואל-אקצא נמצא במסגרת דברים אלה. הנושא השני - הממשלה מעודדת ומקלה על קבוצות הקיצונים בנושא בניית המקדש. זה מציב את אל-אקצא בסכנה. אני אומר - ירושלים ואלאקצא בסכנה כל עוד ירושלים תחת כיבוש. ...

[הציר איראן-חזבאללה-סוריה: "מטבע הדברים אני בעד הציר הזה"]

ש. אם תהיה תוקפנות נגד איראן בהשתתפות מדינות ערביות, במי תתמוך?
ת. אני נגד כל תוקפנות ונגד כל ברית שלא תשרת את האינטרס הערבי. אני בעד בעלי הסוגיה הצודקת. הציר איראן חזבאללה וסוריה מייצג את קו ההתנגדות ואי הכניעה, ומטבע הדברים אני בעד הציר הזה.
ש. יש קמפיין נגד חמאס מצד ישראל והרשות ואמריקה. מה עמדתכם ביחס למסע הזה?
ת. הרשות צריכה לשקף את תקוות העם הפלסטיני, ולכן הרשות צריכה לחזור אל העם הפלסטיני. העמדה שלי ושל התנועה האסלאמית היא מידה מכסימלית של פיוס בין הפלגים הפלסטינים. תנועת חמאס צדקה כאשר היא נכנסה לבחירות [למועצה המחוקקת של הרש"פ בתחילת 2006] וישראל ואמריקה היו צריכות לכבד את רצון העם הפלסטיני, ו[לא] לנסות לסכל את תוצאות הבחירות..."