מאמר חדשות פלסטיני העיתון הרשמי של הרש"פ משבח את יחסה של ישראל לעובדים הפלסטינים אל-חיאת אל-ג'דידה - 21/09/2014   "כאשר נקרית בדרכו של העובד הפלסטיני הזדמנות לעבוד אצל מעסיקים ישראלים, הוא ממהר לעזוב את עבודתו אצל המעסיק הפלסטיני, מסיבות הנוגעות לשכר ולזכויות נוספות. מראיונות שערכה "אל-חיאת אל-ג'דידה" עם מדגם של עובדים פלסטיניים, התברר כי אלו שמועסקים אצל ישראלים מקבלים משכורות הרבה יותר גבוהות ממקביליהם המועסקים על ידי פלסטינים. כמו כן, אלו שעובדים אצל ישראלים מקבלים את תגמוליהם ["אתעאב"] באופן ישיר או באמצעות עורך הדין של התאחדות האיגודים המקצועיים באזורם. זאת, בעוד שפלסטינים שעובדים אצל מעסיק פלסטיני מקבלים את תגמוליהם לאחר משא ומתן עמו, שכולל ניכויים רבים, או באמצעות פנייה אישית לבית המשפט... יתרה מזאת, כל אלו שעובדים אצל מעסיקים פלסטינים אמרו פה אחד כי הם עובדים ללא ביטוח רפואי, משום שחוק העבודה הפלסטיני אינו מחייב זאת, וכן כי לא משלמים להם דמי נסיעות. זאת, בעוד שהמעסיק הישראלי מספק לעובדים נסיעות הלוך ושוב, במרבית המקרים. עובדת במגזר החקלאות, שהעדיפה לכנות את עצמה "נאדיה", אומרת: "אני מקבלת מזה יותר מחמש שנים שכר יומי של 50 שקלים עבור עבודתי בחקלאות, והשכר נשאר כפי שהוא. זהו מצבם של אלו שעובדים בחקלאות אצל פלסטינים." בניגוד לכך, מחמד חסן, מתושבי כפרי בקעת הירדן, שעובד במגזר החקלאות בהתנחלויות, אומר: "אני מקבל שכר יומי של יותר ממאה שקלים עבור עבודתי בקטיפת ירקות, ואוטובוס מסיע אותנו כל יום לעבודה וממנה." הוא מבהיר: "העובד הפלסטיני אינו מקבל את המשכורת שקבע לו [מעסיקו] הישראלי במקרה אחד בלבד – כאשר המתווך הינו פלסטיני. זאת, שכן הוא מעסיק את העובדים על חשבונו האישי והוא זה שמשלם להם את משכורותיהם, ואז העובד נמצא בסכנת ניצול או הלנת שכר ["סרקה"]." פואד קחאויש, שעובד כמלצר באחת המסעדות, אומר: "אני עובד עשר שעות ביום עבור שכר חודשי שאינו עולה על 1,900 שקלים, ואין לנו זכויות נוספות, כמו חופשיות שנתיות, דמי נסיעות וכו'." הוא חושף: "מקביליי שעובדים באותה עבודה אצל ישראלים מקבלים שכר של 4,000 בחודש עבור אותו מספר של שעות." צאלח אלחאג' מוסא מדגיש: "אני עובד שמונה שעות במסעדה ישראלית ליד ים המלח ומקבל משכורת של יותר מ-4,000 שקל, והשכר שלי יעלה משום שחייבו לשלם שכר מינימום [לעובדים הפלסטינים]." הוא מוסיף: "היחס טוב, ומקבלים את התגמולים בקלות – אם לא באופן ישיר באמצעות הסכם עם המעסיק, אז באמצעות עורך הדין של האיגוד." מחמד אלחנאוי, שעובד בבנייה, אומר: "אני מקבל שכר יומי של 70 שקל, בלי שום תגמולים, ואין לי אלטרנטיבה אחרת." לעומת זאת, ת'אא'ר אללוזי, עובד לשעבר במפעל ישראלי לבטון מוכן, מדגיש: "קיבלתי שכר יומי של 140 שקל על כל יום עבודה. עכשיו, לאחר שנפצעתי, אני מקבל משכורת דרך הביטוח." הוא מוסיף: "תנאי העבודה טובים מאוד, וכוללים נסיעות, ביטוח רפואי ותגמולים. דברים אלו אינם קיימים אצל מעסיקים פלסטינים." ח'ליל קטיט אומר: "אני עובד במפעל אלומיניום ישראלי במישור אדומים ["חאן אל-אחמאר"] ומקבל 23 שקלים לשעה, ואנחנו מקבלים משכורת לפי מנגנון תשלום הדרגתי עולה עבור שעות נוספות. בנוסף, יש לנו קרן חיסכון ["נט'אם תופיר"], במסגרתה מנכים כל חודש ממשכורתנו 200 שקלים, שעליהם מוסיף המפעל 400 שקלים. כל זה מצטבר בקרן של העובדים ומתווסף לתמלוגים שמקבלים עם סיום העבודה." הוא מוסיף: "אנו מקבלים חופשות שנתיות וחופשת מחלה בלתי מוגבלת עד ל-99 ימים בשנה. זאת, בנוסף להקפדה של המפעל וההסתדרות הישראלית על תנאי הבטיחות, ובנוסף לבדיקות גופניות שמבוצעות על ידי רופאים באופן שנתי. מספקים לנו דמי הנסיעות הלוך ושוב, ולעובדים יש ביטוח נגד פציעות במהלך שעות המשמרת." בניגוד לכך, עובד באחד המפעלים הפלסטיניים במחוז יריחו, שביקש להישאר בעילום שם, אומר: "אני מקבל משכורת של 1,800 שקלים, ללא שעות נוספות, למרות שאני נשאר מאוחר בעבודה כל שבוע. אין דבר כזה חופשות שנתיות, אך מספקים דמי נסיעות."... "שכר המינימום כשלעצמו מקפח את העובד הפלסטיני בכלל מקומות העבודה השונים, והוא מספיק רק לקניית פלאפל למשפחה אחת במשך חודש. דבר זה כשלעצמו מהווה פשע נגד העובד הפלסטיני," אומר [ואא'ל נט'יף], מזכ"ל התאחדות האיגודים המקצועיים של עובדי פלסטין במחוז יריחו. נט'יף מדגיש: "זה לא הגיוני שהעובד הפלסטיני מקבל את מלוא זכויותיו מהמעסיקים הישראלים, ואינו מקבל אותם מאלו הפלסטינים." הוא מוסיף: "כאשר איגודי העובדים הסכימו על שכר המינימום, זה היה לתקופת ניסיון של שנה. למרות שעברו שנתיים, עניין זה לא נבחן מחדש."... מסקרים וראיונות שביצע "אל-חיאת אל-ג'דידה", התברר כי שכרם של עובדים המועסקים על ידי פלסטינים אינו עולה על מחצית מהשכר שמקבלים אלו שעובדים אצל מעסיקים ישראלים באזורי הגדה המערבית שנכבשו על ידי ישראל, ושבהם הוקמו מפעלים, מתקני תיירות וקרקעות חקלאיות. כמו כן, ישראל אילצה את מעסיקיה בגדה המערבית לשלם לעובדיהם הפלסטינים שכר מינימום, העומד על 23 שקלים לשעה. זאת, בעוד שהרש"פ חוקקה חוק, אך אינה כופה אותו על המעסיקים באזורי הרשות, וכך מותירה את העובד בסכנת ניצול. בנוסף, העובד הפלסטיני מקבל כמעט את כל זכויותיו ממעסיקיו הישראלים, ולו באמצעות בתי הדין, וכן מקבל חופשות שנתיות, חופשות מחלה, [תשלום על] שעות עבודה נוספות ודמי נסיעות. זאת, בעוד שמרבית המעסיקים הפלסטינים אינם מספקים לעובדיהם את הזכויות הללו, פרט למספר מוסדות שהחלו ליישם זאת מבלי שהופעלו עליהם לחצים מצד גורם רשמי כלשהו. "