מאמר דעה בעיתון הרשמי של הרש"פ:
אש המלחמות בסוריה ועיראק
"מסיטה את בני האומה הערבית
מחובת העימות היסודי והמרכזי,
שהוא עם ישראל הברברית"
"מנהיגיה [של ישראל] שוכחים שהאש הזו
בוערת בגללה,
ותופנה כלפיה בסופו של דבר"
איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק
במאמר דעה שפורסם לאחרונה בעיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית, התלונן הכותב שהמלחמות המתנהלות כעת בסוריה ועיראק "מסיטות" את העמים הערבים מהמטרה האמתית, שהיא "לקבור את המיתוס [הישראלי], שאותו חי החייל צמא-הדם, שחובש קסדה ונושא נשק ." כותב המאמר התעקש כי האש של מלחמות האזרחים "בוערת בגללה [ישראל], ותופנה כלפיה בסופו של דבר."
להלן מאמר הדעה מאת פתחי אל-ביס, בעל טור קבוע בעיתון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה:
"האזור סביבנו בוער. הכיתתיות המתועבת (כלומר, המלחמות בעיראק ובסוריה) שורפת את הכל...
ישראל - יציר של מיתוס, גזענות ומלחמה - סבורה שהבערה באזור נותנת לה יד חופשית ומנוחה, ושהאש לא תגיע אליה. לכן היא ממשיכה בהרג, בשריפה, בחורבן ובהתקפה, בכל הצורות שאינן הולמות בני אדם. מנהיגיה שוכחים שהאש הזו בוערת בגללה, ותופנה כלפיה בסופו של דבר.
הנהגת ישראל הגזענית והקיצונית לא למדה את הלקח. מזה למעלה משישים שנה היא הורגת, מבריחה, מגרשת, לוכדת שבויים, מנצחת במלחמות ומספחת אדמות. אך לאמיתו של דבר, היא נמצאת במשבר, משום שהיא לא הצליחה לכבות את הבערה בנפשו של הערבי הפלסטיני, ולא הצליחה למחוק את הזהות הלאומית הפלסטינית...
הפלסטיני חי בשלווה ביחס לעתידו, משום שהוא חי את התקופה, את המציאות ואת האמת, בעוד שהישראלי חי בתוך הקסדה של חיילי המיתוס, שרוצחים ומתנהגים בפראות, אינם רגועים ביחס לעתידם ומתכסים בנשק מכף רגל ועד ראש - אך אינם מסוגלים לעצום את עיניהם בגלל פחד והיעדר תחושת ביטחון. זאת מאחר שלא הושג להם ביטחון מאז שנולדה ישראל, למרות התמיכה האדירה שהיא קיבלה מהמערב, ובמיוחד מארה"ב ומדינות אירופאיות כגון בריטניה, שסייעה בלידה המעוותת הזו.
באמתלה של היעלמות שלושה מתנחלים (כלומר, חטיפתם של אייל יפרח, 19, גיל-עד שער, 16 ונפתלי פרנקל, 16 ב- 12/06/2014) אשר היו על אדמה שאינה שלהם תוך שהם גוזלים [אותה] וקוראים תגר על בעלי האדמה - ישראל עושה בגדה המערבית כרצונה ומאיימת על עזה...
הפלסטיני יודע שכעת אין לו היכולת הצבאית, אך הוא יודע שעמי העולם החלו לסלוד מיהירותה ומגזענותה של ישראל, ושבידודה הוא כעת עניין של זמן.
לכן, הוא [הפלסטיני] פונה אל העולם, ממועצת הביטחון ועד לכל מוסדות האו"ם, בבקשו הגנה מפני יוהרת הכוח והגזענות הפראית, שלה הוא זקוק וראוי. זאת מבלי לוותר על התנגדותו בכל האמצעים הזמינים, עם יכולותיו הצנועות, ובראשן העמידה האיתנה בשטח, אורך רוח וכוח סבל...
הפלסטיני, בעל הנאמנות והזהות הערבית, אשר אינו יודע כיתתיות מהי, מתעמת עם ישראל. הוא משקיף בעצב על השריפה שסובבת אותו ומסיטה את בני האומה הערבית מחובת העימות היסודי והמרכזי, שהוא עם ישראל הברברית. הוא מצפה ליום שבו תכבה אש הכיתתיות המתועבת, כדי שכולם יתפנו לקבור את המיתוס [הישראלי], שאותו חי החייל צמא-הדם, שחובש קסדה ונושא נשק, מתוך מחשבה והונאה עצמית שזוהי הדרך לשמור על קיומו ועל ביטחונו. אך חייל הקסדה לא ינצח, וימשיך לחיות בפחד."
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 23/06/2014]
|
