מבחינתו של אסיר פלסטיני, מחבל שרצח 3 חיילי צה"ל ושוחרר ב-2011 בעסקת שליט, 27 השנים שהוא שהה בהן בבתי כלא ישראליים היו עבורו 'כרטיס הכניסה' שלו להשכלה גבוהה.
המחבל הרוצח הלאל ג'ראדאת:
"בכלא למדתי באוניברסיטה העברית (כך במקור, ככל הנראה צריך להיות האוניברסיטה הפתוחה הישראלית - העורך) היסטוריה ומדעי המדינה. קראתי בכלא כ-6,000 [ספרים] ותרגמתי עבור רבים מהאסירים."
[דוניא אל-וטן, סוכנות ידיעות פלסטינית עצמאית, 26/01/2017]
במהלך שהותו בכלא הוא פיתח עניין בלימוד שפות זרות:
"התחלתי בעברית ואנגלית, ואחר כך עברתי לשפות רבות כמו רוסית, ספרדית וצרפתית עד שהגעתי לכ-16 שפות."
ג'ראדאת שוחרר על ידי ישראל בשנת 2011 במסגרת עסקת חילופין בין ממשלת ישראל לחמאס. בעסקת חילופין זו ישראל שחררה 1,027 אסירים פלסטיניים תמורת החייל גלעד שליט, אשר הוחזק בשבי אצל חמאס יותר מ-5 שנים.
בדומה לו, אסיר אחר ניצל את שהייתו בכלא ללימודים, והשיג תואר ראשון:
"האסיר עמאד אל-עת'אמנה... השיג בתוך הכלא תעודת בגרות ותואר ראשון בהיסטוריה."
[ח'בר, סוכנות ידיעות פלסטינית עצמאית, 22/02/2017]
מאז שנת 2011 ישראל אינה מאפשרת השכלה גבוהה למחבלים פלסטינים כלואים. עתירות לבג"צ שהגישו אסירים פלסטינים ב-2012 וב-2015 נדחו על סמך כך שאין לאסירים אלה זכות לערער על האיסור על לימודים להשכלה גבוהה.
למרות שהרשות הפלסטינית מפיצה באופן קבוע עלילות לפיהן ישראל מענה, מתעללת ומבצעת מדיניות הזנחה רפואית מכוונת נגד האסירים הביטחוניים, מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מצא ופרסם כי אסירים פלסטינים בעצמם סיפרו על יחס טוב שקיבלו מהרשויות הישראליות. ב-2013 אסיר משוחרר פלסטיני תיאר בראיון את חיי היומיום של האסירים בכלא:
"בבוקר היינו מתעמלים, מ-7:00 עד 8:00 ואז החבר'ה נפגשים בחצר הכלא, ומפטפטים ומדברים, אוכלים, שותים, מתלוצצים, משחקים, וכו', לאורך כל היום. בצהריים החבר'ה נכנסים לחדרים לשם עריכת מפקד. מפקד הצהריים הוא מ-11:00 עד 13:30. בזמן המפקד נחים בתוך החדרים. לכל קבוצה יש שגרה בתוך החדר: שנת צהריים, קריאה, לימודים. אפשר לישון ולקרוא עד 13:30 או 12:30 ואז מוציאים אותנו שוב לחצר. החבר'ה מבלים בטיולים, צחוק, משחק וכדומה, עד הערב. לאחר מכן חוזרים לחדרים, ונועלים אותנו עד למחרת ב-6:00, שעת המפקד."
[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 04/05/2013]
לחץ לצפייה
ראה בהמשך הדיווח ראיונות נוספים שבהם אסירים מחבלים פלסטינים מתארים את השגרה היומיומית בכלא הישראלי.
להלן קטעים ארוכים יותר מהכתבות המתארות את הישגיהם האקדמיים של מחבלים בכלא:
"שלטונות הכיבוש שיחררו היום, יום רביעי [22/02/2017], בערב את האסיר עמאד מוחמד אל-עת'אמנה, בן 45, לאחר שריצה את גזר דינו שעמד על 14 שנים... יצוין כי האסיר עמאד אל-עת'אמנה נשוי ואב לשישה ילדים, והוא השיג תעודת בגרות ותואר ראשון בהיסטוריה בתוך הכלא."
[ח'בר, סוכנות ידיעות פלסטינית עצמאית, 22/02/2017]
כותרת: "ג'ראדאת: קראתי 6,000 ספרים ולמדתי 16 שפות בכלא"
"עיניו שמנצנצות מרוב תשוקה ושאפתנות, ממתינות להקלה שבחזרה לעירו האהובה ג'נין, שאותה הוא עזב לפני עשרות שנים כאשר החליט לנקום על הרעלת בתי הספר בשנת 1985, ונאסר על ידי הכיבוש הישראלי באשמת הריגת שלושה חיילים ישראלים.
הוא מעביר את מבטו בין האתרים העבריים השונים, וכאשר שאלנו אותו על חייו, הוא אמר: 'שמי הלאל ג'ראדאת מהעיר ג'נין בגדה המערבית. ריציתי 27 שנים בבתי הסוהר של הכיבוש הישראלי אחרי שהרגתי 3 חיילים ישראלים בשנת 1985.'
האסיר ג'ראדאת דיבר עם [סוכנות הידיעות הפלסטינית העצמאית] דוניא אל-וטן ואמר: 'פעולת הדקירה באה בעקבות אירועים שהתרחשו בג'נין, ובפרט הרעלת בתי הספר, ולכן הרגתי את 3 החיילים ליד כלא מגידו (הערה: מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית' לא הצליח לוודא את פרטי האירוע – העורך).'
ג'ראדאת נזכר בפרטי אותו יום: 'קמתי בשעה שבע בבוקר והלכתי לחיפה. פתאום השתנה המסלול [של האוטובוס], תכננתי את פעולתי (כלומר, פיגוע), ועצרתי לידי כלא מגידו. חיכיתי שחיילים יגיעו לתחנה, ואכן הגיעו חיילים. ביצעתי את פעולת הדקירה והשתמשי בה בסכין.'
הוא נזכר ואמר: 'לאחר שדקרתי את החיילים, הגיעו כוחות ממשמר הגבול בוואדי אל-לג'ון, ונכנעתי לאחר שלא הצלחתי להשתמש בנשק שלקחתי מאחד החיילים...
לאחר שלב החקירה שנמשך שלושה חודשים, נשפטתי בבית המשפט של נצרת ונגזרו עלי שלושה מאסרי עולם. זה היה בשנת 1985.' ...
הוא המשיך לספר, בעודו מעביר את מבטו בין המחשב הנייד לבין התרגומים שלו, ואמר: 'נכנסתי לכלא ג'נין, ודרך חברותי בארגון פת"ח התחלתי ללמוד. אחד האסירים הנחה אותי להתעניין בשפות, ובפרט בשפה העברית, משום שעניין זה חשוב, ומעט אנשים מגלים בו עניין, והתקשורת המערבית צריכה להכיר את הפלסטיני ומה שכותבים ומדברים עליו בפלסטין.'
הוא המשיך: 'המערכה שלנו מול האויב היא מערכה של ידע, ולכן התחלתי ללמד וללמוד. התחלתי בעברית ואנגלית ואחר כך עברתי לשפות רבות כמו רוסית, ספרדית וצרפתית עד שהגעתי לכ-16 שפות.'
הוא הוסיף: 'בכלא למדתי באוניברסיטה העברית (כך במקור, ככל הנראה צריך להיות האוניברסיטה הפתוחה הישראלית - העורך) בחוגי היסטוריה ומדעי המדינה. קראתי בכלא כ-6,000 [ספרים] ותרגמתי עבור רבים מהאסירים.'"
[דוניא אל-וטן, סוכנות ידיעות פלסטינית עצמאית, 26/01/2017]
הלאל ג'ראדאת – מחבל פלסטיני שרצח 3 חיילים בשנת 1985 ונשפט ל-3 מאסרי עולם. הוא שוחרר בעסקת שליט ב-2011. מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" לא הצליח למצוא פרטים נוספים על פשעיו ונסיבות מאסרו.
דוגמאות מדברי בכירים ברש"פ ומדברי אסירים על לימודיהם במהלך היותם בכלא ועל תנאי הכליאה של האסירים הפלסטינים:
ראש הרשות לענייני אסירים מאשר שאסירים פלסטיניים משיגים תארים אקדמיים בכלא
"ראש הרשות לענייני אסירים ו[אסירים] משוחררים, עיסא קראקע, אמר היום [26/11/2014] כי תוצאות בחינות הבגרות של האסירים, שחלים עליהם תנאי הבחינות לשנת 2014, כבר מוכנות ויודיעו עליהן ביום ראשון הקרוב.
קראקע הבהיר בהודעה לעיתונות כי 631 אסירים ניגשו לבחינות, ו-407 אסירים מתוכם הצליחו [לעבור אותן], בעוד שמספר האסירים שלא הצליחו להשלים חלק מהחומרים עמד על 224... כמו כן הוא ציין כי בפעם הראשונה מאז שנת 2009, האסירים יכלו לגשת לבחינות הבגרות לאחר שהכיבוש הפסיק את הלימודים התיכוניים והאוניברסיטאיים של האסירים בבתי הסוהר.
קראקע אמר כי ועדות לימוד מיוחדות, שהוכשרו על ידי האסירים, פיקחו על הבחינות, לפי תכניות הלימוד וההליכים שנקבעו במשרד החינוך, וכי הדבר זכה להערכה רבה מצד האסירים.
קראקע הבהיר כי חלוקת תעודות הבגרות למשפחות האסירים תיערך בקרוב, במהלך טקס מיוחד שתארגן הרשות לענייני אסירים ומשוחררים בעיר רמאללה, ושעל פרטיו יודיעו בקרוב."
[ופא, סוכנות הידיעות הרשמית של הרש"פ, 26/11/2014]
אסיר פלסטיני משוחרר מתאר את חיי האסירים בכלא: "מתעמלים... אוכלים, שותים, מתלוצצים, משחקים, וכו'..."
האסיר המשוחרר מוחמד הלאל: "הדבר הנורא ביותר בכלא הישראלי הוא מה שמכונה 'מסע הייסורים' בתוך ה'פוסטה' (כלומר, רכב הסעות)... כשמסיעים אותך למשל לבית המשפט, בית חולים או כל נסיעה מחוץ לכותלי הכלא... אנו מכנים את זה 'מסע הייסורים,' דבר שהוא מעבר לכל דמיון. קשה לתאר את הסבל הזה, כשהאסיר יושב על כיסא שעשוי כולו מברזל. אין שם שום דבר מלבד ברזל..."
מנחת טלוויזיית הרש"פ: "תאר לי את יומך בכלא. אתה ריצית 10 שנים."
האסיר המשוחרר מוחמד הלאל: "בבוקר היינו מתעמלים, מ-7:00 עד 8:00 ואז החבר'ה נפגשים בחצר הכלא, ומפטפטים ומדברים, אוכלים, שותים, מתלוצצים, משחקים וכו', לאורך כל היום. בצהריים החבר'ה נכנסים לחדרים לעריכת מפקד. מפקד הצהריים הוא מ-11:00 עד 13:30. בזמן המפקד נחים בתוך החדרים. לכל קבוצה יש שגרה בתוך החדר: שנת צהריים, קריאה, לימודים. אפשר לישון ולקרוא עד 13:30 או 12:30 ואז מוציאים אותנו שוב לחצר. החבר'ה מבלים בטיולים, צחוק, משחק וכדומה, עד הערב. לאחר מכן חוזרים לחדרים, ונועלים אותנו עד למחרת ב-6:00, שעת המפקד."
[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 04/05/2013]
בן משפחה של מחבל מתלונן על כך שהצטרכו להסיר נעליים בזמן בידוק ביטחוני
כתב טלוויזיית הרש"פ: "בואו נדבר על נושא הביקורים [בכלא] ועל איזה סבל עברתם... באילו קשיים נתקלתם במשך התקופה הארוכה הזאת, ביצירת קשר [עם אחיך] אוסאמה ובהגעה אליו? ידוע לכל נושא האישורים וההתעמרות במשפחות האסירים כשרצו לבקר את בניהם [בכלא]. מה עבר עליכם?"
אחיו של מחבל רוצח משוחרר, אוסאמה אבו חנאנה: "כמובן, שהביקורים היו קשים מאוד, שיטות הבידוק, והיחס של הנהלת הכלא כלפינו. כמובן שכל הדברים הללו היו קשים. הביקור היה מתיש אותנו, בשל הבידוק בכניסה. היה אפילו צורך לשים את הנעליים במכונת [שיקוף]."
כתב טלוויזיית הרש"פ: "באילו בעיות נתקלתם כשביקרתם את בנכם? האם היו בעיות בהסעה ובהגעה לכלא?"
אמו של הרוצח המשוחרר אחמד קדורה: "בחיי אללה, לא היה כלום. השבח לאללה, היינו מבקרים אותו וחוזרים הביתה."
[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 30/10/2013]
לחץ לצפייה
הערה: האורחים בתוכנית הם קרובי משפחתם של אוסאמה אבו חנאנה ואחמד עבד אל-עזיז קדורה. חנאנה וקדורה ושניים נוספים רצחו את מוטי ביטון ופצעו את אשתו סמוך לג'נין באוקטובר 1992. הם נשפטו למאסרי עולם אך שוחררו באוקטובר 2013 כחלק מ-104 מחבלים פלסטינים שישראל הסכימה לשחררם כאשר נענתה לתנאי המוקדם של הרש"פ לחידוש המשא ומתן.
דוברת הצלב האדום: ישראל מעולם לא מנעה מהצלב האדום לבקר אסירים פלסטיניים
בתכנית הבוקר של טלוויזיית הרש"פ, דוברת הצלב האדום נאדיה דיבסי התראיינה בנושא תפקיד הצלב האדום בעת משבר וסכסוך.
מנחה התכנית: "בנוגע לאסירים בבתי הכלא של הכיבוש (כלומר, ישראל) ולביקורים שאתם [הצלב האדום] עורכים, בעת שמונעים מצוותי הצלב האדום לערוך ביקורים ולהיפגש עם האסירים, מה עמדתכם בעניין? האם יצאתם בהצהרה, כי אנחנו לא שמענו [על כך]? בעבר שמענו בצורה ברורה ומפורשת שמנעו מעורך דין של הצלב האדום לבקר את האסירים בצל ההתקפה [הישראלית] שהם [האסירים] חווים כעת."
נאדיה דיבסי, דוברת הצלב האדום: "לשם הבהרה, ככל הידוע לי - לא נמנעו ביקורים של הצלב האדום. לא הגיע אלי אף מידע על כך שנמנעו מאתנו [ביקורים] אי פעם."
מנחה: "האם שערי בית הכלא פתוחים בפניכם בכל זמן?"
דיבסי: "יש לנו הסכם עם הצד הישראלי כפי שיש לנו הסכם עם הצד הפלסטיני בנוגע לביקורים בבתי הכלא... נציגי הצלב האדום כמובן עורכים ביקורים אצל כל העצירים בבתי הכלא הישראליים, ואנחנו עורכים ביקורים חוזרים בבתי הכלא הללו, ובייחוד אצל מי שנמצאים כעת בבידוד, שאנחנו מבקרים אותם פעם בחודשיים. ובאופן מיוחד בתי מעצר שמוחזקים בהם צעירים, למשל, כלא עופר. אנו מבקרים שם בתדירות גבוהה יותר בגלל הימצאות הצעירים, ו[בגלל] ההגנה המיוחדת המוענקת לצעירים ולקטינים בזמן המעצר."
[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 26/10/2011]
לחץ לצפייה
אסירים פלסטיניים מכינים רשימת דרישות לשפר את תנאי הכלא: "להחזיר את ערוצי הלוויין"
עיתון הרש"פ פרסם רשימת דרישות של אסירים פלסטינים ששבתו רעב ב-2011. בניגוד לטענות הרש"פ שישראל מתעללת באסירים ומרעילה אותם, רשימת הדרישות אינה מזכירה כל התעללות מסוג זה באסירים. כל הדרישות האלה קשורות לשגרת חיי הכלא הרגילה, כוללת מותרות כמו דרישה ל"ערוצי לוויין":
כותרת: "רשימת דרישות האסירים השובתים רעב"
"מועדון האסיר פרסם אתמול את דרישות האסירים השובתים רעב בבתי הכלא הישראלי. בין הדרישות שצוינו:
- להפסיק את מדיניות הבידוד שבו נמצאים כ-20 אסירים.
- להפסיק את מדיניות החיפוש בעירום.
- לאפשר לאסירי עזה ביקורים של בני משפחה, מפני שנאסר עליהם לבקר מאז יוני 2007.
- לאפשר לכל בני המשפחה לבקר את האסיר.
- לאפשר לאסיר לבקר את אשתו האסירה.
- לאפשר לאסירים הערבים להתקשר לבני משפחותיהם ולשלוח סרטוני וידאו למשפחותיהם.
- להחזיר את ערוצי הלוויין.
- לשפר את תנאי הביקור של המשפחה: להסיר את [מסך] הזכוכית החוצץ [בין האסיר למבקריו], להתיר שוב הכנסת ילדים בזמן הביקור [כנראה לתא האסיר], ולהפסיק את מדיניות החיפוש המשפיל על בני המשפחה.
- לשחרר את האסירים חולי הנפש והאסירים החולים במחלות חשוכות מרפא.
- להגיש טיפול לאסירים החולים, ובכלל זאת ביצוע ניתוחים, אספקת ציוד עזר, ואבחון מהיר של מחלות.
- לאפשר לרשימת הרופאים המאושרת להיכנס לכלא בקלות.
- להפסיק את מדיניות העונשים הקולקטיביים ואת הטלת הקנסות על האסירים.
- לאפשר שוב לימודים, ובכלל זאת [לגשת] למבחני הבגרות, להירשם לאוניברסיטה ולהכניס ספרים.
- להפסיק את מדיניות כבילת ידיו ורגליו של האסיר במהלך הפגישה עם המשפחה או עורך הדין.
- להפסיק לבצע חיפושים יומיומיים בתאים ולזרוע בהם הרס.
- לשנות את התנאים ברכבי הובלת האסירים, ובמיוחד אלו המסיעים חולים.
- לשחרר את האסירים העצורים מנהלית.
- לאפשר לילדים לחבק את אמותיהם ואבותיהם.
- להסיר את [מסך] הזכוכית שמאחוריו רשת במהלך הביקור.
- לשפר את המזון מבחינה כמותית ואיכותית.
- לרכז אסירים [בני אותה משפחה] בכלא אחד, כדי להקל על המשפחה בזמן הביקור.
- לאפשר לאסירים קרובי משפחה, כמו בעל ואישה, להיות בבתי כלא קרובים כדי להקל את הביקור.
- להפסיק את החיפושים המשפילים על בני המשפחה ולאפשר להם לקחת איתם מי שתייה באוטובוסים של הביקורים."
[עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, 03/10/2011]
אסיר משוחרר פלסטיני אומר על האסירים בכלא ישראלי: "לא חסר להם כלום, מצבם טוב."
ראיון בטלוויזיית הרש"פ עם אסיר פלסטיני ביום שחרורו מהכלא. בדבריו הוא מפריך את עלילות הרש"פ בדבר עינויים והתעללות באסירים:
מנחה הטלוויזיה הפלסטינית: "היית ב[כלא] מגידו. מה מצב החבר'ה, אתה שוחררת מהכלא רק היום?"
האסיר: "החבר'ה בכלא הם במצב טוב. לא חסר להם כלום. מצבם טוב."
המנחה: "לא חסר להם כלום?"
האסיר: "המצב שלהם בסדר גמור."
המנחה: "לא חסר להם כלום? אפילו לא החופש?"
האסיר: "לא. החופש, אינשאללה יהיה חופש."
המנחה: "כמה זמן היית בכלא?"
האסיר: "שנתיים."
המנחה: "ואתה אומר שלא חסר להם כלום?"
האסיר: "לא יודע."
[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 24/06/2010]
הערה: הצלב האדום מבקר אסירים פלסטיניים באופן קבוע, והוא לא תיעד או האשים את ישראל באף אחת מהטענות החוזרות האלה מצד הרש"פ.