כותרת: "ילדי עזה משתתפים בהתקוממות העממית באמצעות שירים וקריאות מהפכניות"

"ילדי עזה נחושים בדעתם להשתתף יחד עם בני עמם הצעירים בהתקוממות העממית כדי לעזור למסגד אלאקצא ולירושלים הכבושה בדרכם שלהם. חלקם מדקלמים שירים מהפכניים, חלקם מדקלמים קטעי פרידה מהשהידים, ואחרים קוראים קריאות מהפכניות, שמזכירות לשומעיהן את אינתיפאדת אלאקצא, לפני 15 שנה.

קבוצת ילדים משכונת אלזיתון שבמרכז העיר עזה בגילאים 7-11 משתעשעים בשפת המהפכה, כשקריאותיהם מושכות את מבטי העוברים ושבים וגורמות להם לעצור ולהקשיב לקול האינתיפאדה הבוקע מפיותיהם, בביטויים כגון 'הוי שהיד, הקסמת את נפשי', ו'הוי שהיד, היה רגוע, אנו נמשיך במאבק'. הדבר הזכיר להם [לעוברים ושבים] את זמן האינתיפאדה השנייה, [שפרצה] כדי להגן על אלאקצא ועל האתרים הפלסטיניים הקדושים, שהכיבוש חילל באותה עת.

הילד מחמד יחיא, אחד מהמריעים למהפכה, אמר: 'אנחנו רוצים שהיהודים ייצאו מפלסטין, ועלינו להתייצב לצד הצעירים שהולכים להילחם בגבול. אנחנו רואים אותם כל יום בטלוויזיה, ואנחנו רואים כיצד היהודים הורגים אנשים. אנחנו רוצים להילחם כמוהם, אבל לא יכולים'... ההתקוממות העממית, שניצוצהּ ניצת בעיר ירושלים הכבושה, התרחבה לכל הגדה בתמיכת  המוני בני עמנו בעזה. היא לא הייתה מקרית, אלא תולדה טבעית של שורת [אירועים] מדיניים מצטברים ושל צעדי ההסלמה הישראליים, אשר הובילו את העם הפלסטיני לשלב שבו הוא כבר אינו יכול לשאת אותם ולעבור עליהם בשתיקה. כתוצאה מכך, פעולות הדקירה שמבצעים גיבורי הגדה וירושלים הכבושה החלו להטיל אימה על עדרי המתנחלים ולגרום להם להישאר בבתיהם, ובהזיותיהם, חיילי צבא הכיבוש החלו להרוג את כל מי שעובר על פניהם – מבוגרים וצעירים, נערים ונערות – מתוך מחשבה שאלה ידקרו אותם.

הילדה מרים חמאד בת ה-11 יצאה לאינתיפאדה [כאנת מנתפצ'ה] יחד עם קבוצות הילדים באמצעות  קריאות ושירים מהפכניים, שמעידים על אהבתם למולדת ועל רצונם העז להגן עליה בכל דרך שהיא.
הילדה מרים אמרה: "אני אוהבת את השירים, אני אוהבת לשיר אותם. גם אחים שלי שרים אותם בבית, ותמיד אנחנו רואים את אבא ואמא מדליקים את הטלוויזיה כשיש את השירים האלה. אנחנו גם רואים שהידים שהרגו אותם היהודים. אני תמיד שומעת את השיר 'על הגבולות', ומייחלת להילחם ביהודים הכובשים כשאגדל".